אני בת 25 הייתי בשתי מערכות יחסים ארוכות (5 שנים והנוכחית 3 שנים)
אני וחבר שלי גרים ביחד מזה שנתיים. ניהלנו שיחה שלשום על מחשבות להפרד, שנינו היינו חלוקים בדעתנו.
הפחד שלי הוא שאולי אני רוצה להיפרד רק מתוך עצלנות להשתנות. והמחשבה שאולי גם מערכת היחסים הבאה שלי תגמר אחרי 3 שנים ולא ארגיש שלמה במערכת יחסים. מאידך, אולי סתם אנחנו לא מתאימים?!
מהם השאלות שעלינו לשאול את עצמנו על מנת להגיע למסקנה 'נכונה'.
אני עושה תואר ראשון עכשיו ואשתי אומרת שמאז שאני לומד אין לי זמן אליה והיא בכלל לא תומכת בי ואנחנו חושבים לקחת טיפול זוגי כדי שלא יהיו לנו עוד בעיות בעתיד.
שלום
אני ובעלי נשואים שניים ויש לנו תינוק בן שנה וחצי. אנחנו שליחים בחו"ל - לא גרים בארץ כבר שנתייים.
והילד הוא לא היה מתוכנן.
בזמן האחרון יש לבעלי לחץ אדיר בעבודה הוא עובד רוב היום ומגיעה הביתה מאוחר -שעה לפני שהילד הולך לישון. אני כל היום נמצאת ומטפלת בו לבד - גם בלילה כשהוא מתעורר בעלי לא קם אלי והילד בכלל לא מעוניין בו בלילות. אז זה נוח לו ואני כבר התרגלתי.
בזמן האחרון אנחהו רבים כמעט וכל הזדמנות - בשישי - שבת כשהוא בחופש אנחנו חייבים לריב על כל דבר בד"כ הוא מחפש על מה לריב איתי וזה קורה ליד הילד
לפעמים הוא גם משתמש בקללות (ליד הילד) וכשאני כועסת זה כמובן לא עוזר הוא לא רוצה להבין שזה מזיק לילד. קורה גם אם הוא עצבני אז הוא יכול להשליך חפץ סתם ככה לא עלי חס וחלילה או על הילד, אבל זה קורה
ותמיד אחר כך הטענה או התרוץ שהוא עצבני או אני הצבנתי אותו
התקשורת בינו לא כמו פעם
כל היום הנושא העיקרי זה שהוא עייף מעבודה ואני מעצבנת אותו ובד"כ אין לו כוח לילד כי זה מעמסה בשביל הוא גם אומר לו את זה - אוף אין לי כוח אליך , כחי אותו אין לי סבלנות
ותמיד הוא מתלונן בפני כולם שהילד משגע אותו יחד עם זאת הוא אומר שאוהב אותו אבל להיות איתו יותר מ שעה לא מסוגל.
ואם אנחנו באים לביקור בארץ הוא רק מחפש איך להפתר מהילד - תמיד רוצה להשאיר אותו אצל ההורים וללכת.
וזה לא שאני לא מסבירה לו שזה לא בסדר זה פשוט לא עובד
אותי הוא מעליב המון פעמים אם זה בפומבי ואם זה אחד על אחד ותאמת אין לי כבר כוח אני בוכה בגללו כי אין לו בעייה לעשות את זה ליד אנשים לא ממש אכפת לו למרות שהוא יודע שזה מפריע לי
יש לו גם יציאות כמו : היום אני עייף אין לי כוח לכלום אני לא עושה כלום ובאמת הוא לא עושה כלום ורק יושב ומקטר כמה רע לו איזה קשה לו להתמודד איתנו לא נותנים לו לנוח - בקיצור זה מרגיש שאנחנו מעמסה בשבילו
ממש לא נעים לי לידו שלא נדבר על יחסי מין שלזה תמיד יש לו כוח ואם אני עייפה זה לא בסדר אז בגלל זה אני אקבל עונש להבא ככה זה מתפרש בעיניי.
באמת שאין לי יותר כוח לזה ואני לא יודעת מה לעשות
איך ניתן לעזור לי - אני, שוב פעם, חייה בחול ואין לי אופציה כאן ליעוץ
בבקשה תעזרו לי
קראתי את מכתבך בעיון רב...
אני מרגישה את המצוקה הגדולה שאת נמצאת בה..
וקשה לי מאד להגיד לך מה לעשות...
את אומרת שאת לא יכולה ללכת לטיפול זוגי.. (מה מונע את זה?)
והתקשורת בינכם כל כך לקוייה שגם אם אני אתן לך עצות איך לדבר..
זה יהיה קשה ליישום..
השאלה שלי אליך...
מה את רוצה בחיים?
החיים שלך הם היצירה שלך...
כל מה שקורה בחייך הוא תוצאה ישירה לפעולות שאת יוצרת ועושה..
אם את רוצה חיים טובים..
תתחילי ליצור אותם...
אם את רואה בתוך החיים האלו את בעלך.. או רואה אותו מחוץ לתמונה...
תיצרי את זה...
תנסי למצוא, או ליצור, פגישה עם בעלך.. באווירה טובה...
ותבדקי איתו מה הקושי שלו...
תקשיבי לקושי שלו.. בלי להתייחס כרגע לקושי שלך..
תנסי לראות את הצד שלו.. מה עובר עליו...
אולי כשתראי את הצד שלו.. התגלה לך דבר מה שנעלם מעינייך...
ואולי ככה תוכלי למצוא דרך לשקם את הזוגיות והתקשורת איתו
אל תבואי מתוך מקום של תלונות... או טענות..
בואי ממקום של רצון להבין..
מה קרה, מה קורה, ולמה הוא מתנהג בצורה שבה הוא מתנהג...
אחרי שתתני לו לדבר... כמה שהוא רק צריך...
תנסי להראות לו את הצד שלך..
ושוב, לא ממקום של תלונות וטענות .. אלא מתוך מקום של צרכים ורצון לשקם..
תראי לו שאת לוקחת אחריות על הקילקולים שלך בקשר...
ככה יהיה לו קל יותר לקחת אחריות על הקילקולים שלו בקשר...
ואולי בעזרת תקשורת אחרת תוכלו לשקם את הקשר...
ברור לי לגמרי שיעוץ זוגי היה עוזר לכם לטפל ולשקם את הבעיות בצורה הטובה ביותר...
אבל את אומרת שאין לך אופציה ליעוץ בחו"ל...
אני סהר, בן 33, נשוי ואב לשניים, אני ואשתי ביחד מאז גיל 17. אני אוהב את אשתי ואת שני בניי ודואג למשפחתי כמו כל אב נורמלי והיחסים ביני לבין אשתי מצויינים ואין לנו בעיות חריגות. זוג עם ילדים שמנהלים חיים רגילים.
הבעייה שלי היא שלפני שלוש שנים פגשתי מישהי שהכרתי בעבודה והתפתחה בינינו מערכת יחסים, שהתחילה כידידים, ועכשיו אנחנו מאוהבים.
כמו שאמרתי, אני מאד אוהב את אשתי ואת בניי, ולא רוצה לוותר עליהם מצד אחד, ומצד שני אני אוהב את גם את "ידידתי" ולא רוצה לוותר עליה.
כמובן זה לא מקובל בשום מקום שאדם יהיה נשוי לשתי נשים ונשים לא מקבלות שיהיה לבעלן מישהי אחרת שתחלוק איתן את אהבתו.
השאלה שלי: האם יכול להיות מצב נורמלי שבנאדם מאוהב בשתי נשים? ומה אני יכול לעשות כדי לא להפסיד את המשפחה שלי או את ידידתי?
לשאלה אם אפשר לאהוב יותר משתי נשים... כנראה שכן... מן הסתם זאת עובדה שקיימת ועובדת בחיים שלך...
לשאלה מה אתה יכול לעשות כדי לא להפסיד את המשפחה או הידידה...
בעיה...
אתה יודע שאתה צריך לבחור... והבחירה צריכה להיות בחירה שאתה תוכל לחיות איתה
הסבירות שאישתך תסכים לחיות כשיש לך מאהבת מהצד נמוכים ביותר.. הסיכון להפסיד אותה ואת הילדים הרבה יותר גדולה...
אתה נמצא בצומת דרכים...
אני מבינה מהמכתב שכנראה אישתך לא מודעת לנוכחות של מאהבת בחייך...
אני יודעת ואתה יודע, שברגע שהיא תגלה את זה... המחיר שתשלם יהיה יקר מאד...
אם קשה לך ואתה לא מסוגל לקבל החלטה מה לעשות בחייך..
אני מציעה לך לבוא ליועץ אישי כדי לבדוק מה חסר לך בחיים...
לבדוק לעומק מה ההשלכות של כל החלטה שתקבל..
ומה יהיו התוצאות שלהן...
רק תעשה את זה מהר...
אתה מבין... סוד כמו כל סוד סופו להתגלות...
בזמן האחרון אחרי שבת זוגי התחילה ללמוד יש התרחקות ביניינו לבת זוגי אין כל זמן להתראות איתי ואני לא מוצא איך להגיע אליה, בצורה כל שהיא. כל מה שבראש שלה זה רק לימודים.
למישהו יש רעיון מה לעשות?
אין כל כך הרבה נתונים על מה שבאמת קורה בתוך הזוגיות, ולמה היא מתרחקת...
יש לי כמה שאלות...
האם דיברת עם בת זוגתך?
האם היא יודעת איך אתה מרגיש?
האם אתה מפנה אליה אצבע מאשימה כל הזמן על זה שאין לה זמן אליך?
האם אתה נמצא לידה עם פרצוף כועס?
האם אתה מפרגן לה על ההשקעה הגדולה שהיא עושה בתחום הלימודים?
האם יש דרך לעזור לה בלימודים כדי שיתפנה לה זמן גם לזוגיות?
האם בדקת איתה איך אפשר לפנות זמן גם לזוגיות?
ויש עוד המון שאלות שאפשר לשאול ולבדוק...
אתה יכול לנסות לענות אליהן לבד, או לגשת לקבל יעוץ אישי...
איך לשפר את המצב...
ואפשר לשפר...
שלום רב! אניובעלי נישואים כבר שנתיים ויש לנו ילדה בת שנה, מאז שהילדה נולדה התחילו מריבות וויכוחים עם המשפחה של בעלי והדבר גרר ויכוח גם בנינו חי המין שלנו אף עם לא היו טובים והדבר רק הלך והחמיר עם המריבות
אנחנו כבר לא מבלים ביחד רק שנינו לבד, ואם כן זה מגיע איכשהו לריבי ועל חי המין והתתידרות אין אל מה לדבר אני מאוד אוהבת את בעלי והבת שלי ורוצה לשמור על התא המשפחתי שלנו אשמח אם יהיה לך רעיון איך לשפר את המצב דרך הגב בשאלון קיבלנו 138
בתודה מראש,
שלי.
אני מבינה ממכתבך, שקיים צד שלישי חזק מאד, שמעורב בחיים הפרטים שלכם כבני זוג..
וכשצד שלישי מעורב קשה מאד לנהל זוגיות טובה...
הצד השלישי נכנס ומתברג בכל ההחלטות ודרך חיים של אותו זוג...
כדי לנטרל צד שלישי אתם חייבים להגיע ליעוץ זוגי..
יועץ זוגי יוכל לשמוע ולתת לכם כלים כיצד להתמודד עם אותו גורם שלישי
יועץ זוגי יתן לכם כלים כדי להתמודד עם הבעיות שיש לכם בלי צורך לפנות לגורם שלישי...
וכשהסביבה והצד השלישי יראו שאתם בונים זוגיות טובה ואתם מקבלים החלטות ביחד
לא יהיה יותר מקום לצד השלישי להתערב...
והוא יעלם לאט לאט מהחיים שלכם, ברמה של התערבות כמובן...
שלום לכל מי שיש לו סבלנות לקרוא..
אני בן 27, ויש לי חברה בגילי. אנחנו ביחד כחמישה חודשים ואני אוהב אותה מאד. יש לנו חיבור טוב, פתיחות, כנות, קשר עם הרבה הומור, תמיכה הדדית וסקס מעולה. יש רק דבר אחד שמפריע לי ומוציא אותי מדעתי. היא מעשנת סמים קלים. חשוב לציין- לא מדובר בנרקומנית. היא מעשנת מידי פעם (בערך אחת לשבוע) ביציאות או עם חברים. אני יודע שבעבר עישנה הרבה יותר אבל היא אמרה לי שעכשיו כבר לא. חשוב לציין שכשהכרנו היא עישנה גם סיגריות, אבל ראתה שזה מפריע לי (והפריע גם לה) והפסיקה, והיום היא לא מעשנת כבר יותר מחודשיים, לשמחתי הרבה.
למרות שקראתי כל מחקר אפשרי על סמים קלים, ולמרות שאני מכיר הרבה אנשים איכותיים וטובים שמעשנים, ולמרות שאני יודע שהדבר לא מזיק יותר מאלכוהול- למרות הכל זה עדיין מפריע לי באופן שאני לא יכול להסביר. דיברתי איתה על הנושא וזה הגיע לפיצוץ שכמעט הסתיים בפרידה. היא מרגישה שאני רוצה לשנות אותה, ואני מבין אותה. החלטתי שאני מתמודד עם זה ומקבל את זה, אבל קשה לי מאד. משום מה, מספיק שאני רואה אותה מעשנת שכטה או אפילו רק מדברת על זה- מצב הרוח שלי יורד בשניות. זה מתסכל אותי כי אני באמת רוצה לקבל אותה כמו שהיא, ואני לא יודע למה זה כל כך מפריע לי. יצא לי בעבר להיות בסביבת אנשים שמעשנים וזה לא הפריע לי, אבל כשמגיע אליה אני פשוט מתבאס.
האם זה אומר שאני לא מסוגל לקבל אותה כמו שהיא? אני חושש שהבעיה היא שלי בלבד, ולא שלה. אני יודע שלא שווה להרוס קשר מדהים בגלל שטות כזו, ועדיין, למרות שעבר זמן רב הדבר עדיין מציק לי ולא משתחרר.
אני מבינה אותך לחלוטין.. גם אני אישית נגד סמים קלים וקשים ללא יוצא מן הכלל...
אבל...
אל תשכח שאתה הכרת אותה בדיוק כמו שהיא... זה לא שהיא התחילה לעשן ברגע שהיא הכירה אותך...
זה מאד קשה לשנות הרגלים... וכשזה נוגע לסמים אז זה קשה כפליים...
אני מבינה ממכתבך שהיא כן מנסה להשתנות..
תן לה את הקרדיט שמגיע לה...
תעזור לה במקומות שהיא מצליחה להשיג שינוי.. שינוי שהיא כמובן רוצה בו.. ולא מיתוך כפייה..
בלי קשר לבחורה...
כדי שתבדוק באמת למה זה מפריע לך...
על איזה כפתור זה לוחץ לך...
ואם הקשר מאד חשוב לך.. ואתה בונה עליו לעתיד...
כדי שתקבל יעוץ איך להתמודד עם המצב.. ואולי ביחד איך להגמל מהסמים...
הי אורן,
אני כל כך מבינה אותך. גם אני נמצאת בסיטואציה דומה, אם הנושא עולה או שאני יודעת שחבר שלי עישן עם חברים אז המצב רוח שלי יורד ואנני מצליחה אפילו להסתיר את התחושה הנוראה הזאת שאני חשה, אפילו שאני מאוד משתדלת.
אצלי הסיטואציה טיפה הפוכה, כשהכרנו חברי כלל לא אהב את החשש, אך עכשיו לאחר 5 שנות זוגיות הוא פתאום רוצה את זה כחלק בלתי נפרד מהחיים שלו. לי זה מאוד מפריע ואני לא יודעת מה עליי לעשות? אני מבולבלת מאוד מאוד
חשוב לי לציין כי אני בשום פנים לא רוצה שסמים יהיו חלק מחיי, אך אני מאוד אוהבת את הבן זוג שלי והזוגיות שלנו היא טובה.
מה הפתרון???!?! האם זה יעבור לו מתישהו??!!!?
